לפני שבועיים רכבתי חמש שעות ביום אחד. שזה כמו שבעה זבובים במכה אחת, רק עם חמש ועם אופניים. אני לא עושה את זה בדרך כלל, לצערי. למעשה, תכננתי להיום רכיבה ארוכה, אבל יורד שלג. ולכן אני רוצה לדבר קצת על מטאפורות של השגיות, על למות או לכבוש את ההר. ועל הרים בכלל
בְעֵת בָשָק וּשְלֵי פַחְזָר,
בּאַפְסֵי חָק סָבְסוּ, מָקְדוּ,
אוֹ אָז חִלְכֵן הָיָה נִמְזַר,
וּמְתֵי עָרָן כּרְדוּ.
בסיפור היום הראשון, מוצגות הדמויות באופן סטריאוטיפי. הסבתא היא "פולניה מהגיהינום", שעושה בושות בתור למטוס, וגם הישראלים האחרים לא ממש מוסיפים כבוד. המטוס מלא בילדי בית ספר תיכון לא ממושמעים להחריד, המתייחסים למסע כאל טיול שנתי ומשווים באיזה מחנה השמדה שווה יותר לבקר. היום השני כבר יותר מורכב, ומשם ועד לסוף העלילה מתברר כצפוי שהטובים אינם בהכרח הטובים שחשבנו, והרעים גם הם לא בדיוק מי שחשבנו שהם.
ובכל זאת, על אף האיורים הנפלאים והסיפור המשובח, נותרת בי תחושה של אי נחת, פולנית. אתם יודעים.
בן חכם ישמח אב. בעיקר כשהוא יודע להקשיב לחכמת השנים הרבות של אבא שלו שרוצה ללמד אותו מה באמת חשוב ואיך היה כשהוא היה צעיר והיו לו שערות והוא ייבש ביצות עם חורים של גרושים.
ברוח הימים האלה, ובחסות רשת אתרי סרי-לוי הפקנו כאן מיזם משותף, חכמת הסב עם תעוזת הצעירים בעניין החשוב כל כך – הפנסיה שלכם. דבר דבור על אופניו. אז הנה כאן לפניכם "פנסיה ללא פנסיונרים" – מאת גלעד סרי-לוי ואריאל סרי לוי
מה ההבדל בין פיל פסנתר ומשפחה?
שפסנתר אפשר להפיל אבל פיל אי אפשר להפסנתר
ומה עם המשפחה?
טוב, תודה. איך אצלך?
(אגדה עממית)
את הספר הזה כתבו שני אנשים לפחות. או כפי שסברו חוקרים אחרים, מדובר כאן בשני טקסטים הראשון נכתב על ידי "פוגל המוקדם" והשני, "פוגל המאוחר". ויש גם גוגל חדשות ששוה לעיין בו.
אחרי הפסקה ארוכה מדי, פוסט חדש בסדרה הכלכלית של "ספר חברה תרבות". אזכיר כי נושא הסדרה הזו אינו כיצד להתעשר,כי לו הייתי יודע זאת, אולי לא הייתי כותב פוסטים בבלוג אלא מממש את הרעיונות שלי, ופורש לפנסיה בגיל צעיר. (ואולי כותב על זה בלוג סולידי). והיום נתחיל לדבר על מניות.
קראתי את דוקינס, ולמדתי את פיטר ברגר, העפתי מבט או שניים בהוגי הנאורות, שמעתי על הכרזותיו של ניטשה,וגם את מתכוני הספגטי אני מכיר. ובכל זאת, עובדת קיומו של אלוהים ברורה לי כשם שאני נושם, חושב, קיים. מסתבר שהדתיים אינם בורים ונבערים שמחכים רק לכם שתגאלו אותם מחשכת ימי הביניים.
כמה מלים על כסף. לא מתכת הכסף אלא כסף במובן "ממון". ועל זהב, זו המתכת הצהובה והכבדה.