קול ענות אני שומע
אני זוכר את אבא ואמא במוצאי יום הכיפורים מקשיבים לרדיו הירוק במטבח בפנים מודאגות במיוחד. "זה רציני" אמר אבא, "זה רציני".
אני זוכר את אבא ואמא במוצאי יום הכיפורים מקשיבים לרדיו הירוק במטבח בפנים מודאגות במיוחד. "זה רציני" אמר אבא, "זה רציני".
אחרי קריסתו בפועל של המשטר הקומוניסטי והמודל של הכלכלה הריכוזית שהוא הציע, נדמה היה לרגע שהקפיטליזם ניצח, והוא הדרך היחידה לשגשוג אינסופי. עוצמתם של סדרת המשברים האחרונים, בועת הדוטקום, משבר המשכנתאות והמשבר הפיננסי שבא אחריו וטרם הסתיים, גרמה לרבים בתוך המחנה הקפיטליסטי ומחוצה לו להרהר בשאלת טיבו של הקפיטליזם. יש לא מעט שמבקשים להמשיך בעוצמה באותה דרך ובאותו כיוון. את כשלונות השיטה ליישום של משטר "לא מספיק קפיטליסטי" בגלל נטייתם של פוליטיקאים "להכנע לפופוליזם". מבקרים אחרים טוענים שהבעיה היחידה היא חסרונותיהם של אנשים. יחידים, חסרי מצפון ותאבי בצע העדיפו לרדוף, להשיג ולחלק ביניהם את השלל. יש כאלה שיאמרו שהבעיה היא ב"שיטה", ויציעו פתרונות לחיזוק ושיפור. כשלעומתם יגידו המרקסיסטים שהקפיטליזם נושא בתוכו את זרעי חורבנו. רבים רבים אחרים רק כועסים ולא יודעים על מה ועל מי בדיוק. הם מרגישים שמשהו פה לא בסדר, ואי אפשר להמשיך כך.
ויש כאלה שכותבים על זה רומן. ניר ברעם למשל.
בוא נתקדם, אמרתי לו בעדינות. תעטוף לי איזה סוני J , ונפרד כידידים. כי סוני יש להם שם מוצר אחד, עם אותיות. הכי שווה זה Z . אני הלכתי על J. נשמע לי סביר. יופי, אמר משה. ידעתי שתשתכנע. סוני Z יעלה לך מאה שקל בחודש + כליה ימנית.
Z ! אמרתי לו. אני רוצה את הJ. תארוז לי, ויאללה נתחיל לעבוד היום.
בהמשך לפוסט של תומר פרסיקו. אני לא חושב שחוקר דתות, בתור חוקר, יכול להמליץ לאורתודוקסיה כיצד לנהוג. יכול שתהיה לו דעה בעניין זה כמו לכל אחד, אבל צריך להזהר ולהקפיד לא להמליץ לנחקריך כיצד לעבוד את האלוהים שבו הם מאמינים.
תהיה אשר תהיה דעתך -ליברטריאן קשוח או סוציאליסט רך לבב, ישנה חשיבות רבה לדיון אמיתי שיציג את העמדות ואת האפשרויות העומדות בפני מקבלי החלטות בתחום הכלכלי. החלטות שיש להן השפעה כה רבה על חיינו כאן כמדינה וגם כיחידים. נכון, "מדיניות מוניטרית" ו"שער חליפין" אינם מונחים שגורים בוויכוחים פוליטיים, בוודאי לא כמו "התנחלויות" או "שוויון בנטל", ובכל זאת, אני רואה , עם קצת אופטימיות, תחילתו של שינוי מבורך לקראת דיון ציבורי בסוגיות הללו.
איתן אבריאל כותב ב"דה מארקר", במדור "גלובל" בטור "מאני טיים" (עורך יקר, לא הבנתי מה זה "איתן אבריאל") מספר על ספרה החדש של הכלכלנית (!) פרופסור מארינה מאצוקאטו. הכותרת שניתנה למאמרו היא "יש רק בעיה אחת עם התזה על אבירי השוק הפרטי – זה פשוט לא נכון". מאצוקאטו, אם נתמצת את טענתה לכמה משפטים, אומרת שבעצם מה שמניע את החדשנות בכלכלה הוא כספי הממשלה. ויש לה כמה דוגמאות נאות במיוחד.
ארד אקיקוס מתלונן על הילדים של חורף שנת 63. פרזיטים הוא קורא לנו. תשובה של אחד מהדור של ההורים.
פעם היתה פרסומת כזו – "כי מה שבטוח ביטוח". מסתבר שלא כל כך בטוח. כלומר בטוח שלא. הממונה על שוק ההון כותב לחברות הביטוח ומבקש מהם שיתחילו לעבוד כמו בני אדם. ויש להם תשובה. מפתיעה.