מחבר: גלעד סרי-לוי

והיום בפוסט: האם פירמידת הגילים מתרסקת? ועל הראש של מי היא תיפול? ואיך זה קשור לסוסים של לונדון? ומה אפשר ללמוד מספר לא חדש אך מצוין על נשים בירוחם? וגם סיפור קצרצר ליום הזכרון

האג'נדה הבסיסית של העיתון מיום היווסדו (בגרסת בן צבי) היא קפיטליזם של שוק. מסע שכנועים מהסוג של "חובה להציל" מנוגד לאתוס של השוק. אבל ישהסברים למה פה זה אחרת ולמה מקור ראשון הוא לא פרי גליל.

בסוף ההרצאה של העד, שסיפר לנו איך ממשפחה אחת, עם אמא ואבא וארבעה ילדים נותר הוא לבדו, שאל מישהו – איך מוצאים את הכוחות לבנות משפחה חדשה?

העד לא ענה, נשען על בנו הגבוה ושתה כוס מים קרים.

הבן אדם אין לו מספיק בעיות בחיים, ועכשיו הוא צריך להיות גם מאושר. מה זה צריך? חייב. אייל דורון מהטלויזיה אמר.

כמה ענינים שהצטברו על השלחן. כלכלה, סולידיות ספרים וגלגלות הצפות על פני המים.

האם הדרך היחידה שיש לנו להסתכל במערכות יחסי העבודה היא כאל שוק של מוכרים מרצון וקונים מרצון? האם תאגידים חיבים לחשוב רק על תועלת בעלי המניות? מחשבות בעקבות משבר מקור ראשון מעריב

בין "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע" לחַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ כאן בתוך ההבל- על הספר "משמעות החיים" שכתב טרי איגלטון (מאנגלית:אלירן בר-אל, הוצאת רסלינג).

איפה הכסף? איפה טעינו? למה זה כל כך מסובך ומה אפשר לעשות? פרק חדש ב"סדרה הכלכלית של ספר חברה תרבות". והיום נפתח דיון בסוגית "החינוך הפיננסי". אסביר כי הגישה הנקראת "חינוך פיננסי" אינה שיטה מקצועית ניטרלית, נטולת אידאולוגיות והשלכות פילוסופיות וחברתיות מרחיקות לכת, ואנסה לעמוד על גישות התומכים והמתנגדים.

השבוע יצאו לאור שני ספרים חשובים. את הספר הראשון כתב אריאל סרי-לוי (יחד עם עפרה ליבוביץ־גולדברג), את הספר השני כתב יאיר אגמון ואיירה דניאלה שרר, ואת המוזיקה המקורית לספר הלחין וביצע יאיר סרי. כן, יש פה איזה דפוס, שלא לומר חוט מקשר. דמיון משפחתי.

התורה, להבנתי אינה מכירה בקנין הפרטי באותו אופן שהתיאוריות הליברליות ובעקבותיהם תיאורטיקנים קפיטליסטיים. אין "זכות הקניין" העומדת לאדם בפני עצמו, כזכות "טבעית" (תהא משמעות המונח אשר תהא). גם ה"חירות" אינה חופש לצבור רכוש ולרבוץ על דינריך. האדם רשאי להחזיק בחפצים, לקנות ולמכור, ואם ינזקו לדרוש פיצוי מהמזיק. אך האדם אינו אלא מחזיק. האדמה וכל אשר עליה כפופים לבורא – כי לו כל הארץ.