לאחרונה יצא לאור בהוצאת "כתר" הספר "תפילת הלב-אוסף תפילות המקובלים וסיפורים מחייהם" שערך דוד לביא. דוד לביא הוא איש תקשורת ומשפטן. הוא שירת בגלי צה"ל וערך תוכניות טלוויזיה, ובמשך עשרים השנים האחרונות ליווה את גדולי המקובלים בישראל ומחוץ לה. שאלתי את נשות ההוצאה, ומסתבר שאין לו קשר לחברת הכנסת עליזה לביא, שערכה את הספר "תפילת נשים". (וגם לא לזמר מ"כוכב נולד", טוב ששאלתם).
פרק ראשון מתוך סדרה שתעסוק בקפיטליזם ובכתביהם של הוגים – קפיטליסטים ושאינם. והיום – " על מה אני מדבר כשאני מדבר על קפיטליזם. ומה יש לי נגדו. " ובו אסביר בקצרה שאין לי שום דבר נגדו, ואטען כי הקפיטליזם אינו רק שיטה כלכלית אלא גם סדר חברתי, אוסיף ואומר שהוא אינו הכרחי (במובן הפילוסופי) ואדבר קצת על כלכלנים וכלכלה.
לאחרונה סערו הרוחות בקרב המגזר הדתי לאומי בעקבות ויכוח, אחד מני רבים על הדרך הראויה ללימוד התנ"ך. הקדשתי לנושא לא מעט פוסטים שזכו לשמחתי להתעניינות רבה. קצת אחר כך יצא לאור בעברית הספר "כיצד לקרוא את התנ"ך" שכתב מארק צבי ברטלר. (את הספר הוא כתב, לא את התנ"ך). ועליו אספר היום. חג שמח.
ישראל כ"ץ מנסה בספרו החדש "ארגונים בעולם פוסטמודרני" לקשור בין עולם הארגונים לבין ההגות הפוסטמודרנית, ומצליח לפעמים.
הרב שמעון גרשון רוזנברג (תש"י – תשס"ז) המוכר בראשי התיבות של שמו הרב שג"ר, היה הוגה דתי נועז ומקורי. בעת מחלתו הקשה, ביקש הרב מבחירי תלמידיו לאסוף ולערוך את כתביו ולפרסמם. בעקבות בקשתו הוקם "מכון כתבי הרב שג"ר". בהוצאת המכון יוצאים לאור כעת הספרים "ביום ההוא – דרשות ומאמרים למועדי אייר" -שערך ישי מבורך, ו "זאת בריתי – גרות, חילון, נישואין אזרחיים" בעריכתו של זוהר מאור, יחד עם אמנון ש' דוקוב ומשה ש' פאלוך.
קורא את לוס איריגארי הכותבת על נשים ונשיות, וגישתה המהותנית מעוררת בי מחשבות על הצדקות אפולוגטיות לאפלית נשים במחוזות האורתודוקסיה.
בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים יוצאים כעת לאור שלשה ספרים קצרים, מתורגמים העוסקים בשלשה הוגים – מישל פוקו (כתב דייויד מייסי, מרנגלית: מיכל אילן) , פרויד (אנתוני סטור, מאנגלית: משה זינגר) ונועם חומסקי (וולפגנג ב. שפרליך, מאנגלית: יפתח הלרמן-כרמל) .
במסה "מעבר לעקרון העונג" מבקש פרויד לקבוע את תחולתו של "עקרון העונג" ואומר כי עקרון העונג מוגבל על ידי עקרון המציאות שגורם לדחייה של סיפוקים. לאחר דיון ארוך במבנה המוח הוא מבקש לבסס טיעון על מידת הגרייה שהאורגניזם ירצה בה, והדרך שלו לנהל אותה. פרויד מדבר על נטיתם של ילדים …
טקסט אינו טקסט אלא אם יסתיר מפני כל רואהו לראשונה את חוק חיבורו ואת כלל משחקו . וטקסט לעולם נותר בלתי נתפס על ידי החושים. החוק והכלל אינם צופנים בחובו הלא-נגיש של סוד. הם פשוט אינם מתמסרים בהווה , לשום דבר שאפשר לקראו על דרך החומרה בשם תפיסה חושית (עמ' 17)