העולם הפיננסי מורכב ומסובך. יש כאלה שיגידו שזה בכוונה, כדי לבלבל את כולם. אבל בשביל זה אני פה כותב פוסטים. הפוסט שלפניכם הוא ראשון בסדרה שמטרתה לתת מושגי יסוד לקיום בעולם הקפיטליזם הפיננסי, בו אנחנו חיים. ולא – לא אתן לכם הצעות איך ומה להשקיע, רק אנסה לעשות קצת סדר במושגים. ואיך לקרוא את הדפים מהבנק, מה כתוב במודעות. הרבה הסברים, על מעט עובדות. כי כך או כך, צריך להבחין היטב בין המציאות לדעתנו עליה.
מי נשאר מהצד השני של "חומת התשלום"? האם איסור פרסום הוא משהו שחייבים להלחם בו תמיד ובכל מחיר? מה קורה למי שהולכת ליוגה ומעדיפה את אליליה הפרטיים, ומי הוא זה שפרסם ספר שמגדיר מחדש את אמנות הבלש?
בספרי מתח קשה לספר את עלילת הספר בלי לגלות פרטי עלילה משמעותיים ולהסתכן בנזיפות חמורות, לכן אומר רק שהגיבור הוא בן קופר, פסיכיאטר בבית חולים יוקרתי בניו יורק. יש רצח, יש גופה ותעלומה. ולא תמיד ברור מה קורה, ומהו סבך האינטרסים שהוביל לכל זה. ויש גם גיבור ישר דרך שמסתבך, ושוטרים שלא תמיד יודעים את מלאכתם. ויש גם בחורה, בעלת מידות טובות. כמובן. והכל מעורפל במידה הראויה, והולך ומתברר עד לסוף המפתיע.
לאחר שנים של הכחשות, החליט לאנס ארמסטרונג להודות בכך שעשה שימוש מקיף ומעמיק בחומרים אסורים. לאנס התראיין אצל אופרה ווינפרי, בראיון מוקלט ששודר הבקר אמר:
האם לקחת סמים? "כן", עונה לאנס, "לקחתי EPO, השתמשתי בעירויי דם, השתמשתי בטסטוסטרון. השתמשתי בסמים בשנים שזכיתי בטור דה פראנס. לא הייתי יכול לזכות בלי זה"
– הערה קצרה על פרשת לאנס ארמסטרונג
היום נדבר על רווחים רעיוניים ואיך מרוויחים מהם כסף אמתי. בפוסט שלפניכם אעשה קריאה מונחית בכתבה שהתפרסמה השבוע ב"דה מארקר". אנסה להסביר בשפה פשוטה למי שאינו מצוי בנושא מה כתוב, ולמה זה חשוב.
פרק ראשון מתוך סדרה שתעסוק בקפיטליזם ובכתביהם של הוגים – קפיטליסטים ושאינם. והיום – " על מה אני מדבר כשאני מדבר על קפיטליזם. ומה יש לי נגדו. " ובו אסביר בקצרה שאין לי שום דבר נגדו, ואטען כי הקפיטליזם אינו רק שיטה כלכלית אלא גם סדר חברתי, אוסיף ואומר שהוא אינו הכרחי (במובן הפילוסופי) ואדבר קצת על כלכלנים וכלכלה.
בכל שנה, בעונה הזו של השנה הצפורים נודדות אל ארצות החום. בשל כך, ככל הנראה חוזר ועולה כטקס שנתי הויכוח על שעון הקיץ. אני לא אוהב את שעון הקיץ, כבר אמרתי, אבל חושב שהויכוח מגיע למחוזות משונים במקום לדון בדברים כהוויתם. ולכן, אנסה להזכיר את מה שבעיני נראה חשוב, ולהעלות לדיון את "שעון גרשוני" שיכול לפתור את הבעיה אחת ולתמיד.
ההצעה לחקיקה הנקראת "חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב – 2012." ומכונה גם "חוק הספרים" זכתה לדיון ציבורי רחב ולחשיפה רבה במיוחד עכשיו, בשבוע הספר. נראה לי שבעניין התועלת, או הנזק הצפויים לסופרים, לספרות ולקוראים כבר נאמר כמעט הכל. גם אני התלבטתי בשאלה הזו, וכדי לנסות לגבש דעה משלי, ולשם כך ביקשתי לקרוא את ההצעה עצמה. (ותודה לתמר פלג מ"הספריה החדשה" שהעבירה לי עותק), לקחתי איתי את אדורנו והורקהיימר, שיעזרו.