הבלוג של גלעד סרי-לוי

לאחרונה השתתפתי בלא מעט דיוני פייסבוק עם חסידי הליברליזם על ענינים כאלה ואחרים. הם יוצאים בשצף קצף להגנת מה שהם מכנים "החירות". לדבריהם כל פגיעה ברכושו של אדם היא עוול מוסרי, והזכות היחידה השרירה היא "זכות שלילית" כלומר המנעות מפגיעה בקנין. התיאוריה המוסרית שלהם נשענת על כמה וכמה הנחות יסוד …

אני חושב שאין הרבה דברים מדכאים כמו הרצאות על אושר. כאילו שאין לי מספיק דברים לדאוג עליהם שעכשיו אני חייב להיות גם מאושר.

יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם

בחודש האחרון קראתי ספרים מן העבר. כלומר כל ספר הוא מהעבר, במובן הטכני של המלה, אבל אלה ספרים ישנים יחסית. אזהיר ואומר שאמנם בדרך כלל אני נוטה שלא לכתוב על פרטי עלילה משמעותיים, מה שמכונה "ספוילרים" אבל כאן אחרוג ממנהגי. בכל זאת מדובר בספרים שיצאו לאור קצת אחרי שנולדתי, ואפילו קצת קודם. ואני מניח שגם את הסוף של כיפה אדומה אתם כבר מכירים.

כמה מלים על מצוינות ועל חיים בעלי משמעות, בעקבות שיחה עם ידידה ותיקה.

הכל בסדר כזה, חוץ מהעניין הקטן עם פינושה ומתנגדי המשטר. אתם יודעים. אבל הי, הוא שיפר את הכלכלה! הערות לספר "עלייתו של הכסף" מאת ניל פרגוסון.

עוד מעט ראש השנה. תשע"ה, כך אומרים. זה נשמע לא מעט, וכשאני נולדתי זה היה ממש ממש רחוק. אבל השנים חולפות ופעם בשנה מתחלפות.