הבלוג של גלעד סרי-לוי

קוטג' ובלוגים וספרים לילדות קטנות וכאלה שלא, כמה תובנות שימושיות ושיר שלא שמעתם אף פעם- כחום היום.

"ההרפתקה שלה נמשכה כך חמש שנים. ואז, ביוני 1970, התייצבנו בתחנת הרכבת המרכזית בווונקוּבֶר עם שני קיטבגים ענקיים מלאים להתפקע. אמי קנתה כרטיס רכבת למונטריאול וחצינו את היבשת בכיוון ההפוך, אמי מצונפת במושבה ואני מכורבל במעמקי רחמה, פסיק בלתי נראה ברומן שטרם נכתב." (מתוך הפרק הראשון בספר "ניקולסקי") בשבוע שעבר סיפרנו לכם על אנגליה ואוסטרליה. על איש מתבגר שמנסה לחזור אל העבר כדי לתקן אותו, וספק מצליח ספק נכשל. היום נדבר על אלסקה, קנדה וונצואלה. מהכיוון שלנו זה הצד השני של העולם, וגם גיבורי הסיפור אינם גברים מזדקנים המביטים בצער אל חייהם שחלפו אלא צעירים שנעים קדימה אל העולם שלא כל כך מחכה להם.

מעשה ברבי ישראל מסלנט שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי התשובה, וראה אור קלוש בוקע מדירה רעועה.
נכנס רבי ישראל, וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך, ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל.
שאלו רבי ישראל: "מה לך כי נחפזת, ר' יהודי?"
ענה אותו הסנדלר: "רבי, הרי כל עוד הנר דולק – אפשר עוד לתקן!"
יצא רבי ישראל לרחוב וקרא:
"יהודים! שימעו אחים יהודים! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!"
(מתוך: 'אור הגנוז' – מעשיות חסידים שאסף מרטין בובר)

אם הייתי מורה לאזרחות הייתי מספר לכולם כמה דברים שהם שכחו.

שמתם לב של”פוגה קטנה” של נחצ’ה ששרים הפרברים ול”תמונה” של קלפטר ששרה יעל לוי יש מלים נורא דומות?

למעשה, בחיים הרגילים, אין מתארים ארוחה עממית אלא כדי להתפעל או להגעל ממנה. לעולם לא כדי להבין את הגיונה, לנמק אותה, להבין אותה, כלומר לתת לעצמנו את האמצעים לקבל אותה כמות שהיא. (בורדייה מסביר ב"שאלות בסוציולוגיה" מדוע תיאור המצב כפי שהוא אינו קביעה אודות מה שהיה ראוי או אפשר). והיום נספר על דתל"שים בעקבות ספרה של פוריה גץ, דתל"שית בעצמה.

כיצד אפשר לכתוב על בורדייה, והאם יש טעם בכך. מאמר סוציולוגי תיאולוגי

מה יש לך נגד קוטג' ולמה אתה ממשיך לאכול גבינה צהובה. הסבר מדוע מאבק הקוטג' פסול בעיני, ולא בגלל שהוא חלבי מדי.

גבינת קוטג' בחינה באזרחות ותמר בן יוסף

"ארץ התנ"ך, אתרים קדושים לנצרות, יהדות ואסלאם. ישו, נסים – לחם ודגים, הלך על המים, ובעיקר, החזיר לחיים את אלעזר, רק להזכיר שפה זה אפשרי בהחלט. יהודים, ערבים, פיגועי התאבדות, מתנחלים, גדה מערבית, עזה, צה"ל, שואה, מלחמה פעם בכנה שנים. אבל יש גם היי-טק, י ש אנשים מוכשרים, אוכל נהדר, נשים יפות, מזג אוויר מעולה. בעצם, זאת מדינה רגילה, עם כמה בעיות, כמו כולן.
סתם. אני צוחק. זאת ארץ הזויה ופסיכית שאין בה רגע דל. אני אוהב אותה מכל הלב ושונא אותה קשות. אין בעולם מקום שיכול להתרחש בו נס נוראי כזה, מתוק ואכזרי, שמעמיד את כל הטבע והמוסר על הראש."

פוסט שני מתוך סדרה לכבוד שבוע הספר 2011 תשע"א. והיום הספר "נתב"ג" שכתב יואב כ"ץ.