קטגוריה: לימודי תרבות

מהי מוזיקה טובה? מהי אותנטיות? האם בכלל יש כזו או שמדובר בסתם אשליה. כמה מחשבות בעקבות הדיסק החדש של נינט, לשעבר "המאמי הלאומית" מקרית גת.

תגובה אפשרית לתומר פרסיקו. בפוסט שלו "הלכה אנד דה סיטי" מספר לנו על פועלו של ראש העיריה של ניו יורק, שמבקש לאסור את מה שהיה מותר עד כה, ומבקש לגזור גזירה שווה בין חוקי ההלכה לחקיקה שמנסה ראש העיריה של ניו יורק להחיל בעירו. הניתוח יפה ומעניין, אך הוא נסמך על כמה הנחות יסוד, נפוצות אמנם, אך מטרידות.

האם אפשר לקרוא את עמוס עוז בלי כל כובד משקלה של ההיסטוריה הספרותית שלו, עם הפרסים בכל העולם (חוץ מאחד שבדי, למרבה הצער), עם המקום הפוליטי והמבט והבלורית? האם אפשר לקרוא ספר של יו לורי בלי להרהר על היותו בריטי, ולחשוב ש"לא מספיק לו שבע מאות אלף דולר לפרק שהוא רוצה להיות גם סופר?" החלטתי לנסות, ולקרוא את ספרו של יו לורי, בלי דעות קדומות ללא מורא וללא משוא פנים. מצד שני, אני מבטיח שאצפה בסדרת הדרמה החדשה בה יופיע עמוס עוז בתפקיד רופא, או חולה, או נביא.

ספרו החדש של רובין שארמה נקרא "המנהיג הטבעי – משל מודרני על הצלחה אמיתית בעסקים ובחיים" מדבר על "מנהיגים ללא תואר". ואני שואל מי מצליח ומי לא, מי מרויח ומי מפסיד.

במסה "מעבר לעקרון העונג" מבקש פרויד לקבוע את תחולתו של "עקרון העונג" ואומר כי עקרון העונג מוגבל על ידי עקרון המציאות שגורם לדחייה של סיפוקים. לאחר דיון ארוך במבנה המוח הוא מבקש לבסס טיעון על מידת הגרייה שהאורגניזם ירצה בה, והדרך שלו לנהל אותה. פרויד מדבר על נטיתם של ילדים …

על רולאן בארת, פרופ ופוקו בספר "היקום הטרגי שלנו" שכתבה סקרלט תומס (מאנגלית: קטיה בנוביץ' ידיעות ספרים)

טקסט אינו טקסט אלא אם יסתיר מפני כל רואהו לראשונה את חוק חיבורו ואת כלל משחקו . וטקסט לעולם נותר בלתי נתפס על ידי החושים. החוק והכלל אינם צופנים בחובו הלא-נגיש של סוד. הם פשוט אינם מתמסרים בהווה , לשום דבר שאפשר לקראו על דרך החומרה בשם תפיסה חושית (עמ' 17)

שנת הלימודים השניה בתואר השני השני שלי כבר בעיצומה. אני לא ממהר לשום מקום, ורוצה להספיק להנות מהדרך.

כיצד אפשר לכתוב על בורדייה, והאם יש טעם בכך. מאמר סוציולוגי תיאולוגי