ספר הציפורים של נעה כ"ץ

עוד בעונת הנדידה הקודמת, ציפור קטנה לחשה לי ש Noa Katz מפרסמת בכל יום קומיקס על ציפורים. אני איש ציפורים, כבר מזמן יש לי ציפור קטנה בלב, ותמיד אני מנסה לברר מה אכפת לציפור לפני שאני הולך. ולכן בבקר של כל יום (חוץ משבת, ה' ישמור) הייתי מרענן את הדף בציפיה. ומה …

אם אשמע קול אחר

חיותה דויטש, סופרת וחברה משכבר הימים הוציאה לאור את ספרה החדש. רומן ראשון, אחרי הביוגרפיה של נחמה ליבוביץ', אוסף סיפורים ועוד. לא אכתוב עליו ביקורת, כי אני מכיר את הספר עוד כשהיה רעיון וכתב יד. אבל אם תקבלו את מילתי – הספר מצוין ואתם חייבים לקנות אחד לעצמכם. קודם כל כי חיותה יודעת לכתוב סיפורים. וחוץ מזה – חיותה נכנס כאן אל עומק קיומנו בארץ הזו, דתיים וחילונים, יהודית ודמוקרטית, אש ומים ויש גם אהבה.

תודה רבה לך אדון יורגנסון

— אני רוצה לפגוש את התורם!

— למה?

— כדי לראות שהוא משלנו! שהוא לא מאיזה דנמרק!
הוא שחור?

— הוא לבן.

— מדנמרק! אני רוצה לראות אותו!

— בשביל מה לך, אבא?

— כדי לומר לו "תודה רבה לך אדון יורגנסן"!

האישה באגם – תרגום חדש לספרו של ריימונד צ'נדלר

"הבקתה שלנו נמצאת במרחק חמישה מייל מהכפר," הוא אמר. "ליד אגם פרטי. איש ששמו ביל צֶ'ס גר עם אשתו בבקתה אחרת, בלי לשלם שכר דירה, ומטפל במקום. וזה כל מה שיש שם. אשתי עלתה לשם באמצע מאי, ירדה פעמיים בסופי שבוע, היתה אמורה לרדת שוב ולא הופיעה. מאז לא ראיתי אותה."
"מה עשית בעניין?" שאלתי.
"שום דבר. שום דבר בכלל." על "אשה באגם" שתכב ריימונד צ'אנדלר, ספר ישן בתרגום חדש בהוצאת כתר ספרים.

קחי מעיל יהיה לך קר

בסיפור היום הראשון, מוצגות הדמויות באופן סטריאוטיפי. הסבתא היא "פולניה מהגיהינום", שעושה בושות בתור למטוס, וגם הישראלים האחרים לא ממש מוסיפים כבוד. המטוס מלא בילדי בית ספר תיכון לא ממושמעים להחריד, המתייחסים למסע כאל טיול שנתי ומשווים באיזה מחנה השמדה שווה יותר לבקר. היום השני כבר יותר מורכב, ומשם ועד לסוף העלילה מתברר כצפוי שהטובים אינם בהכרח הטובים שחשבנו, והרעים גם הם לא בדיוק מי שחשבנו שהם.
ובכל זאת, על אף האיורים הנפלאים והסיפור המשובח, נותרת בי תחושה של אי נחת, פולנית. אתם יודעים.

חובות אבודים

ממש לפני חמש שנים. ביום ראשון, 14 בספטמבר 2008 , שבועיים לפני ראש השנה תשס"ט, הכריזה חברת הפיננסים ליהמן-בראדרס על פשיטת רגל, לאחר שהבנק הפדרלי סירב לבקשתה לסיוע כספי שיאפשר לה להתמודד עם השקעותיה הכושלות. בעת הגשת הבקשה לפשיטת רגל דיווחה הפירמה על חובות בסך 613 מיליארד דולר. ליהמן בראדרס שילמה לנושיה עשרים אחוז מהחוב. והיום, אספר לכם על ספרה החדש של איריס לעאל – "חובות אבודים".

צל עולם

אחרי קריסתו בפועל של המשטר הקומוניסטי והמודל של הכלכלה הריכוזית שהוא הציע, נדמה היה לרגע שהקפיטליזם ניצח, והוא הדרך היחידה לשגשוג אינסופי. עוצמתם של סדרת המשברים האחרונים, בועת הדוטקום, משבר המשכנתאות והמשבר הפיננסי שבא אחריו וטרם הסתיים, גרמה לרבים בתוך המחנה הקפיטליסטי ומחוצה לו להרהר בשאלת טיבו של הקפיטליזם. יש לא מעט שמבקשים להמשיך בעוצמה באותה דרך ובאותו כיוון. את כשלונות השיטה ליישום של משטר "לא מספיק קפיטליסטי" בגלל נטייתם של פוליטיקאים "להכנע לפופוליזם". מבקרים אחרים טוענים שהבעיה היחידה היא חסרונותיהם של אנשים. יחידים, חסרי מצפון ותאבי בצע העדיפו לרדוף, להשיג ולחלק ביניהם את השלל. יש כאלה שיאמרו שהבעיה היא ב"שיטה", ויציעו פתרונות לחיזוק ושיפור. כשלעומתם יגידו המרקסיסטים שהקפיטליזם נושא בתוכו את זרעי חורבנו. רבים רבים אחרים רק כועסים ולא יודעים על מה ועל מי בדיוק. הם מרגישים שמשהו פה לא בסדר, ואי אפשר להמשיך כך.
ויש כאלה שכותבים על זה רומן. ניר ברעם למשל.

הזקן בכה מאד

"הזקן השתגע" ספרה החדש של אביבית משמרי מתרחש בישראל, לא עכשיו, לא בדיוק אחר כך, בעתיד הלא רחוק, עתיד בלתי רצוי ומאיים. בעקבות נאומו של הזקן, אחיו החילוניים שומעים, ויוצאים להילחם ולכבוש בחזרה את המדינה מידי הדתיים ששולטים בה. הם, מצדם, לא עוברים לסדר היום על שריפת ילדים בתלמוד תורה ומשיבים באש משלהם, וכך יד איש באחיו.