קטגוריה: ספרות

על רולאן בארת, פרופ ופוקו בספר "היקום הטרגי שלנו" שכתבה סקרלט תומס (מאנגלית: קטיה בנוביץ' ידיעות ספרים)

אולי זה הקור הנורווגי המקפיא, אולי זו תחושת הפרובינציה מול העולם האמריקאי שנתפס קליל וקסום יותר, על ידי הגיבורים הנורווגים. כל משפט בספר אומר – פה זה לא אמריקה, והסופר הוא לא הרלן קובן. – על הספר "נמסיס" מאת יו נסבו (מנורווגית: דנה כספי, הוצאת בבל) טור אורח מאת חיותה דויטש, סופרת ועורכת. בין ספריה "נחמה" ו"ככה נראית גאולה"

תמרה היא בת מושב, רחוקה ולא משתלבת שיוצאת ללמוד בעיר הגדולה. היא מתאהבת במיכאל, מרצה נשוי מבוגר וחידתי. אחרי שעזב את אשתו, אנדריאה, הם נישאים ומגדלים שני ילדים במושב ילדותה, ליד ההורים וכל חברי המושב הזוכרים לה את נעוריה. מיכאל מארגן מיזם אקדמי ייחודי לתלמידים מעזה, אך ביום פתיחת המיזם מתברר שרק אחד מכל המוזמנים שנבחרו בקפידה לא שעה לאיומים מבית והחליט לבוא. על ספרה החדש של ג'ודי טל

יונס יונסון, שוודי שעוד מעט יהיה בן חמשים, כתב ספר שנקרא "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" (משוודית: רות שפירא, הוצאת כתר). אני אוהב ספרים כאלה שהשם שלהם מספר לך בצורה עניינית על מה מדבר בספר. אתה רואה ספר כזה על המדף, אין לך יותר מדי התלבטויות. זה לא שם עמום כזה כמו "חולית" או "אוריינטליזם", יש לך על מה לסמוך. אתה יודע שזה משהו כמו "סיפור פשוט" שאתה יכול לקחת לטיסה, או "אנה קרנינה" -איזה סיפור על בחורה מרוסיה שיעביר לך את הזמן.

היום אני רוצה לדבר על שני ספרים. הראשון הוא ספרו של הרוקי מורקמי, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ריצה" (מיפנית: עינת קופר, הוצאת כתר) והשני כתב קרל היאסן והוא נקרא "משחק כפול" (מאנגלית: יורם ארנון, ספרית מעריב). לשני הספרים הרבה מהמשותף. ראשית, למחברים יש שמות שקשה לבטא. חסד עשו איתי הוצאת כתר כשניקדו את את שמו של מורקמי, ואיך מבטאים את שמו של היאסן נשאר לי רק לנחש. יותר מזה, שניהם מדברים על ספורט למבוגרים. וכשאני אומר "למבוגרים" אני מתכוון בפשטות, לאנשים מגיל מסוים, שהוא הגיל שלי ומעלה, מה לעשות, אנחנו לא נהיים צעירים יותר מיום ליום.

"ההרפתקה שלה נמשכה כך חמש שנים. ואז, ביוני 1970, התייצבנו בתחנת הרכבת המרכזית בווונקוּבֶר עם שני קיטבגים ענקיים מלאים להתפקע. אמי קנתה כרטיס רכבת למונטריאול וחצינו את היבשת בכיוון ההפוך, אמי מצונפת במושבה ואני מכורבל במעמקי רחמה, פסיק בלתי נראה ברומן שטרם נכתב." (מתוך הפרק הראשון בספר "ניקולסקי") בשבוע שעבר סיפרנו לכם על אנגליה ואוסטרליה. על איש מתבגר שמנסה לחזור אל העבר כדי לתקן אותו, וספק מצליח ספק נכשל. היום נדבר על אלסקה, קנדה וונצואלה. מהכיוון שלנו זה הצד השני של העולם, וגם גיבורי הסיפור אינם גברים מזדקנים המביטים בצער אל חייהם שחלפו אלא צעירים שנעים קדימה אל העולם שלא כל כך מחכה להם.

"ארץ התנ"ך, אתרים קדושים לנצרות, יהדות ואסלאם. ישו, נסים – לחם ודגים, הלך על המים, ובעיקר, החזיר לחיים את אלעזר, רק להזכיר שפה זה אפשרי בהחלט. יהודים, ערבים, פיגועי התאבדות, מתנחלים, גדה מערבית, עזה, צה"ל, שואה, מלחמה פעם בכנה שנים. אבל יש גם היי-טק, י ש אנשים מוכשרים, אוכל נהדר, נשים יפות, מזג אוויר מעולה. בעצם, זאת מדינה רגילה, עם כמה בעיות, כמו כולן.
סתם. אני צוחק. זאת ארץ הזויה ופסיכית שאין בה רגע דל. אני אוהב אותה מכל הלב ושונא אותה קשות. אין בעולם מקום שיכול להתרחש בו נס נוראי כזה, מתוק ואכזרי, שמעמיד את כל הטבע והמוסר על הראש."

פוסט שני מתוך סדרה לכבוד שבוע הספר 2011 תשע"א. והיום הספר "נתב"ג" שכתב יואב כ"ץ.

כמדי שנה, בין חג השבועות לטור דה פראנס מגיע למקומנו שבוע הספר. פוסט ראשון מתוך סדרה לכבוד שבוע הספר 2011 תשע"א

היום נדבר על ספר, שהוא ספק ספר ספק כתב עת. הספר נקרא "שקרים" והוא הכרך השבעה עשר בסדרת "מסמרים" שמוציאה לאור נעה גלר דנציגר ועורכים אמיר רותם ועלית קרפ.

על ספרו החדש של משה סקאל "יולנדה" וגרסאות שונות של ישראליות, ממאיר שלו, אלמוג בהר ועד לדץ ודצה.