האם אפשר לקרוא את עמוס עוז בלי כל כובד משקלה של ההיסטוריה הספרותית שלו, עם הפרסים בכל העולם (חוץ מאחד שבדי, למרבה הצער), עם המקום הפוליטי והמבט והבלורית? האם אפשר לקרוא ספר של יו לורי בלי להרהר על היותו בריטי, ולחשוב ש"לא מספיק לו שבע מאות אלף דולר לפרק שהוא רוצה להיות גם סופר?" החלטתי לנסות, ולקרוא את ספרו של יו לורי, בלי דעות קדומות ללא מורא וללא משוא פנים. מצד שני, אני מבטיח שאצפה בסדרת הדרמה החדשה בה יופיע עמוס עוז בתפקיד רופא, או חולה, או נביא.
האמת היא שתמיד הייתי אנגלי, שלא לומר בריטי. היית חבר בחמישיה הסודית, וגם בשביעיה. ישבתי בפאב ושיחקתי בחצים, וניהלתי שיחות על מזג האויר. סבלתי מנחת ידם הקשה של העובדים בבית היתומים, ויצאתי למסע מסביב העולם בשמונים יום פחות אחד, עם משרתי הנאמן.
"הדבר האחרון שאבא אמר לי, המילה האחרונה ששמעתי מפיו, היתה קָמ'צַטקָה.
הוא נתן לי נשיקה שורטת, עם זיפים בני כמה ימים, ואחר כך נכנס לסיטרוֹאֶן. המכונית התרחקה לאורך פס הכביש המתפתל, בועה ירוקה שהגיחה ונעלמה מאחורי הגבעות, בועה שהלכה והצטמקה עד שלא ראיתי אותה עוד. נשארתי עומד במקומי, הקופסה של 'סיכון' נתונה תחת זרועי, עד שסבא הניח את ידו על כתפי ואמר לי הולכים הביתה.
וזה היה הכול."
על הספר הנפלא "קמצ'טקה" שכתב מרסלו פיגרס. (תרגמה מספרדית והוסיפה אחרית דבר: רינת שניידובר, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 2012)
אחרי קיץ עם בורדייה ודרידה, החלטתי לקרוא משהו אחר של הצרפתים הללו. בהמלצה חמה של מישהי שאת טעמה אני מעריך בחרתי את "העדינות" של דוד פואנקינוס (מצרפתית: לי עברון-ועקנין, הוצאת כתר 2012 ), ואכן, אם לקצר לשתי מלים – יופי של ספר.
קורא את לוס איריגארי הכותבת על נשים ונשיות, וגישתה המהותנית מעוררת בי מחשבות על הצדקות אפולוגטיות לאפלית נשים במחוזות האורתודוקסיה.
בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים יוצאים כעת לאור שלשה ספרים קצרים, מתורגמים העוסקים בשלשה הוגים – מישל פוקו (כתב דייויד מייסי, מרנגלית: מיכל אילן) , פרויד (אנתוני סטור, מאנגלית: משה זינגר) ונועם חומסקי (וולפגנג ב. שפרליך, מאנגלית: יפתח הלרמן-כרמל) .
במסה "מעבר לעקרון העונג" מבקש פרויד לקבוע את תחולתו של "עקרון העונג" ואומר כי עקרון העונג מוגבל על ידי עקרון המציאות שגורם לדחייה של סיפוקים. לאחר דיון ארוך במבנה המוח הוא מבקש לבסס טיעון על מידת הגרייה שהאורגניזם ירצה בה, והדרך שלו לנהל אותה. פרויד מדבר על נטיתם של ילדים …
על רולאן בארת, פרופ ופוקו בספר "היקום הטרגי שלנו" שכתבה סקרלט תומס (מאנגלית: קטיה בנוביץ' ידיעות ספרים)
טקסט אינו טקסט אלא אם יסתיר מפני כל רואהו לראשונה את חוק חיבורו ואת כלל משחקו . וטקסט לעולם נותר בלתי נתפס על ידי החושים. החוק והכלל אינם צופנים בחובו הלא-נגיש של סוד. הם פשוט אינם מתמסרים בהווה , לשום דבר שאפשר לקראו על דרך החומרה בשם תפיסה חושית (עמ' 17)
השיר שזכה אתמול במקום הראשון בתחרות "שרים משוררים" במסגרת "ימי אהבה לשירה – חגיגת שירה יהודית-ישראלית בירושלים", מבית "משיב הרוח". את השיר כתב אלחנן ניר, הלחין ועיבד והפיק וניגן ושר יאיר סרי.