קטגוריה: ספר חברה תרבות

"הזקן השתגע" ספרה החדש של אביבית משמרי מתרחש בישראל, לא עכשיו, לא בדיוק אחר כך, בעתיד הלא רחוק, עתיד בלתי רצוי ומאיים. בעקבות נאומו של הזקן, אחיו החילוניים שומעים, ויוצאים להילחם ולכבוש בחזרה את המדינה מידי הדתיים ששולטים בה. הם, מצדם, לא עוברים לסדר היום על שריפת ילדים בתלמוד תורה ומשיבים באש משלהם, וכך יד איש באחיו.

לא מכיר את גילמן. כלומר שמעתי שמחלקים שם בורקסים אבל לא הלכתי אף פעם לראות. לא הייתי בברלין, לא רוצה להיות. לא משתכר, לא עושה פרויקטים. לא מכיר את סצינת האנדרגראונד בתל אביב, חיפה או פתח תקווה. סתם בורגני, כמו ידידי ז'וז'ו וחברי פייר. ובכל זאת, החלטתי לקרוא את הספר בעל השם הקצר "קולות של עשרות רגליים זעירות צועדות בכעס על אדמת כדור הארץ" ונשארתי בחיים כדי לספר

אני מתכנן להקים את "המכון הישראלי ל" ולהפוך את הבלוג שלי לאתר הרשמי וככה יצטטו אותי בכל העיתונים כל הזמן. על הפוסט הזה עבדתי במשך שלש מאות ארבעים ושבע שעות, וביצעתי סדרה מקיפה של תחקירים אמיצים שסיבכו אותי עם מוסדות ביטחוניים באנדורה המערבית. אז בבקשה.

בספרי מתח קשה לספר את עלילת הספר בלי לגלות פרטי עלילה משמעותיים ולהסתכן בנזיפות חמורות, לכן אומר רק שהגיבור הוא בן קופר, פסיכיאטר בבית חולים יוקרתי בניו יורק. יש רצח, יש גופה ותעלומה. ולא תמיד ברור מה קורה, ומהו סבך האינטרסים שהוביל לכל זה. ויש גם גיבור ישר דרך שמסתבך, ושוטרים שלא תמיד יודעים את מלאכתם. ויש גם בחורה, בעלת מידות טובות. כמובן. והכל מעורפל במידה הראויה, והולך ומתברר עד לסוף המפתיע.

דמיינו לכם מדבר רחב עד האופק. בוהק בשמש הצהריים, מסנוור, חם ומאובק. עכשיו תחשבו על מלחת צ'ילי. ההיא מהסיפורים הישנים של נחום גוטמן על הפרדסים. ועל אנשים שיושבים באמצע שום מקום וכורים את המלחת הלבנה. ואנשים אחרים שסוחרים בה, וגם בהם. דמיינו לכם איש הולך במדבר, עם שמלה בלויה, זקן קטן ותרמיל. כן, דומה קצת לישו. זה לא במקרה. עכשיו קחו לידכם את הספר "האיש שידע להעיר את המתים" (מספרדית: פרידה פרס-דניאלי, הוצאת כתר תשע"ג 2012) שכתב הסופר הצ'יליאני ארנן ריביירה לטלייר.

"האומה שלנו, למרות שאין לה מי שתייה, אין חשמל, אין מערכות ביוב, תחבורה ציבורית, תודעת נקיון, אין משמעת נימוס או דיוק, יזמים דווקא לא חסרים לה. אלפים על אלפים. במיוחד בתחום הטכנולוגיה. והיזמים הללו – אנו היזמים – הקמנו את כל החברות למיקור חוץ שלמעשה מתפעלות את אמריקה בימינו." על הספר "הטיגריס הלבן" שכתב ארווינד אדיגה, זוכה פרס בוקר ועל קפיטליזם ושוק חפשי, חפשי יותר ממה שניתן לחשוב אפילו.

פרק ראשון מתוך סדרה שתעסוק בקפיטליזם ובכתביהם של הוגים – קפיטליסטים ושאינם. והיום – " על מה אני מדבר כשאני מדבר על קפיטליזם. ומה יש לי נגדו. " ובו אסביר בקצרה שאין לי שום דבר נגדו, ואטען כי הקפיטליזם אינו רק שיטה כלכלית אלא גם סדר חברתי, אוסיף ואומר שהוא אינו הכרחי (במובן הפילוסופי) ואדבר קצת על כלכלנים וכלכלה.

לאחרונה סערו הרוחות בקרב המגזר הדתי לאומי בעקבות ויכוח, אחד מני רבים על הדרך הראויה ללימוד התנ"ך. הקדשתי לנושא לא מעט פוסטים שזכו לשמחתי להתעניינות רבה. קצת אחר כך יצא לאור בעברית הספר "כיצד לקרוא את התנ"ך" שכתב מארק צבי ברטלר. (את הספר הוא כתב, לא את התנ"ך). ועליו אספר היום. חג שמח.

"טבעת למשול בם ולאתרם/ טבעת למשוך בם ולקשרם/בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם" כך אומר שיר הטבעת בספר המופלא "שר הטבעות". שבעים שנה אחר כך נרצח באיסלנד פרופסור האראלדסון, מומחה לסאגות איסלנדיות עתיקות וחובב סטודנטיות. בלש אמריקאי-איסלנדי נקרא לסייע, ולא תמיד מצליח. ויש גם בחורה. או שתיים. על הספר "מקום שם רובצים הצללים" שכתב מייקל רידפאת' (מאנגלית: גבי סילון, הוצאת חרגול, הוצאת עם עובד)