בספרי מתח קשה לספר את עלילת הספר בלי לגלות פרטי עלילה משמעותיים ולהסתכן בנזיפות חמורות, לכן אומר רק שהגיבור הוא בן קופר, פסיכיאטר בבית חולים יוקרתי בניו יורק. יש רצח, יש גופה ותעלומה. ולא תמיד ברור מה קורה, ומהו סבך האינטרסים שהוביל לכל זה. ויש גם גיבור ישר דרך שמסתבך, ושוטרים שלא תמיד יודעים את מלאכתם. ויש גם בחורה, בעלת מידות טובות. כמובן. והכל מעורפל במידה הראויה, והולך ומתברר עד לסוף המפתיע.
על שני ספרים לכבוד שבת. "סימולקרות וסימולציה" שנכתב ויצא לאור לפני זמן, והספר המופלא "מחווה לקטלוניה" של אורוול שנכתב מזמן ויצא לאור בעברית רק עכשיו. ולקוראים ינעם.
דמיינו לכם מדבר רחב עד האופק. בוהק בשמש הצהריים, מסנוור, חם ומאובק. עכשיו תחשבו על מלחת צ'ילי. ההיא מהסיפורים הישנים של נחום גוטמן על הפרדסים. ועל אנשים שיושבים באמצע שום מקום וכורים את המלחת הלבנה. ואנשים אחרים שסוחרים בה, וגם בהם. דמיינו לכם איש הולך במדבר, עם שמלה בלויה, זקן קטן ותרמיל. כן, דומה קצת לישו. זה לא במקרה. עכשיו קחו לידכם את הספר "האיש שידע להעיר את המתים" (מספרדית: פרידה פרס-דניאלי, הוצאת כתר תשע"ג 2012) שכתב הסופר הצ'יליאני ארנן ריביירה לטלייר.
לאחר שנים של הכחשות, החליט לאנס ארמסטרונג להודות בכך שעשה שימוש מקיף ומעמיק בחומרים אסורים. לאנס התראיין אצל אופרה ווינפרי, בראיון מוקלט ששודר הבקר אמר:
האם לקחת סמים? "כן", עונה לאנס, "לקחתי EPO, השתמשתי בעירויי דם, השתמשתי בטסטוסטרון. השתמשתי בסמים בשנים שזכיתי בטור דה פראנס. לא הייתי יכול לזכות בלי זה"
– הערה קצרה על פרשת לאנס ארמסטרונג
במוסף שבת של העיתון "מקור ראשון" פירסמה ורד נועם מאמר שכותרתו "מעֵבר למחיצה הפנימית" וענינו מקומה של האורתודוקסיה הדתית לאומית בעת הזו, על היחס בין ערכים ישנים למודרנה ועל מקומה של האישה בתוך זה. המאמר רהוט יפה ומעניין, ובכל זאת אותי הוא ציער למדי.
היום נדבר על רווחים רעיוניים ואיך מרוויחים מהם כסף אמתי. בפוסט שלפניכם אעשה קריאה מונחית בכתבה שהתפרסמה השבוע ב"דה מארקר". אנסה להסביר בשפה פשוטה למי שאינו מצוי בנושא מה כתוב, ולמה זה חשוב.
כמה תגובות שקיבלתי ממעריצות מעבר לים, מה שמשונה הוא ששם המשפחה של כולן הוא Escort , כן כמו האוטו והן גרות בכל מיני מקומות בעולם. לפי התמונות באתר שלהן, הן כולן עובדות ליד הים, או שהן מצילות בבריכה:
"האומה שלנו, למרות שאין לה מי שתייה, אין חשמל, אין מערכות ביוב, תחבורה ציבורית, תודעת נקיון, אין משמעת נימוס או דיוק, יזמים דווקא לא חסרים לה. אלפים על אלפים. במיוחד בתחום הטכנולוגיה. והיזמים הללו – אנו היזמים – הקמנו את כל החברות למיקור חוץ שלמעשה מתפעלות את אמריקה בימינו." על הספר "הטיגריס הלבן" שכתב ארווינד אדיגה, זוכה פרס בוקר ועל קפיטליזם ושוק חפשי, חפשי יותר ממה שניתן לחשוב אפילו.