יונס יונסון, שוודי שעוד מעט יהיה בן חמשים, כתב ספר שנקרא "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" (משוודית: רות שפירא, הוצאת כתר). אני אוהב ספרים כאלה שהשם שלהם מספר לך בצורה עניינית על מה מדבר בספר. אתה רואה ספר כזה על המדף, אין לך יותר מדי התלבטויות. זה לא שם עמום כזה כמו "חולית" או "אוריינטליזם", יש לך על מה לסמוך. אתה יודע שזה משהו כמו "סיפור פשוט" שאתה יכול לקחת לטיסה, או "אנה קרנינה" -איזה סיפור על בחורה מרוסיה שיעביר לך את הזמן.
יש לנו אותה מילה לשלג נופל, לשלג על הקרקע, לשלג נוקשה כקרח, לשלג בוצי, לשלג נישא ברוח – ללא תלות בסיטואציה. עבור אסקימואי, מילה חובקת-כל זו כמעט שאינה עולה על הדעת; הוא יטען כי שלג נופל, שלג בוצי, וכן הלאה, שונים באופן חושני ואופרציונלי, הם דברים המצריכים התמודדות שונה; הוא משתמש במילים שונות בשבילם ובשביל סוגים אחרים של שלג. – על הספר "בראי השפה" שכתב גיא דויטשר
לירון ביקש ממני לדבר על סיפורי אהבה בתנ"ך, לכבוד ט"ו באב. אז דיברתי על השולמית, ונזכרתי גם בסבתא שלנו מנוחתה עדן.
על הספר הששי בטרילוגיה "מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה" שיצא לאור שבע עשרה שנה אחרי הכרך האחרון ושמונה שנים אחרי מותו של דגלאס אדאמס.
בקר טוב", אמר בילבו ובאמת התכוון לכך. השמש זרחה והדשא היה ירוק מאד. אך גנדלף הביט בו מתחת גביניו העבותים, שבלטו עוד יותר משולי כובעו. "מה כוונתך?" שאל, "האם אתה מאחל לי בוקר טוב או מתכוון שהבוקר הוא טוב, בין שאסכים לכך או לא, או שאתה חש בטוב הבקר, או …
היום אני רוצה לדבר על שני ספרים. הראשון הוא ספרו של הרוקי מורקמי, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ריצה" (מיפנית: עינת קופר, הוצאת כתר) והשני כתב קרל היאסן והוא נקרא "משחק כפול" (מאנגלית: יורם ארנון, ספרית מעריב). לשני הספרים הרבה מהמשותף. ראשית, למחברים יש שמות שקשה לבטא. חסד עשו איתי הוצאת כתר כשניקדו את את שמו של מורקמי, ואיך מבטאים את שמו של היאסן נשאר לי רק לנחש. יותר מזה, שניהם מדברים על ספורט למבוגרים. וכשאני אומר "למבוגרים" אני מתכוון בפשטות, לאנשים מגיל מסוים, שהוא הגיל שלי ומעלה, מה לעשות, אנחנו לא נהיים צעירים יותר מיום ליום.
הגיעו אלי כמה ספרים השבוע (כן, הגיעו, עיינו בגילוי הנאות) היוצרים פסיפס מעניין. כולם ראויים לסקירה ארוכה, ובעז"ה אעשה זאת לאחר שאקרא אותם כראוי להם. ולכולם יש אג'נדה.