מחבר: גלעד סרי-לוי

דונלד רמספלד, שהיה שר ההגנה של ארצות הברית, אמר כתשובה לשאלה הקשורה למלחמה בעיראק כמה משפטים שנשמעו לא ברורים, כמעט מתחכמים, אך יש בהם מבוא לפילוסופיה ולאתיקה של זמננו.

לא מזמן קיבלתי בדואר ספר מדע בדיוני חדש. חשבתי להמליץ לכך עליו לפני פסח. בספר הזה יש כל מיני רעיונות נפלאים איך לסדר חפצים באופן נאה לעיין. חלקם חפצים אכילים אפילו. הספר נקרא "סטיילינג באירוח Hosting Style" וכתבה אותו איריס מוסיוף. הספר תפס את לבי כשראיתי שהוא מוקדש לנכד שלה. והספר מבטיח לענות על השאלות שתמיד הטרידו אותי.

לא מכיר את גילמן. כלומר שמעתי שמחלקים שם בורקסים אבל לא הלכתי אף פעם לראות. לא הייתי בברלין, לא רוצה להיות. לא משתכר, לא עושה פרויקטים. לא מכיר את סצינת האנדרגראונד בתל אביב, חיפה או פתח תקווה. סתם בורגני, כמו ידידי ז'וז'ו וחברי פייר. ובכל זאת, החלטתי לקרוא את הספר בעל השם הקצר "קולות של עשרות רגליים זעירות צועדות בכעס על אדמת כדור הארץ" ונשארתי בחיים כדי לספר

למעשה, מרתונים הם ארועים שכוחות ההצלה והרפואה מסווגים אותן כ"אירוע רב נפגעים", עוד לפני שהתחילו. אילן גולדמן מספר לנו על מרתון פיראטי, הו הו הו עם בקבוק של רום

בוא נודה על האמת, אני לא נעשה צעיר יותר מיום ליום. הבחנתי בכך לפני זמן מה, והאמת היא שאין לי בעיה עם זה, וכל מה שאני מבקש הוא להמשיך ככה עוד הרבה ימים ושנים אם אפשר. עם זאת, מה שקורה ורבים לא נותנים על כך את הדעת הוא שגם הילדים שלך גדלים, יום אחד בכל יום. ויום אחד הנכד שלי בא לבקר. וזה מה שקרה.

מי נשאר מהצד השני של "חומת התשלום"? האם איסור פרסום הוא משהו שחייבים להלחם בו תמיד ובכל מחיר? מה קורה למי שהולכת ליוגה ומעדיפה את אליליה הפרטיים, ומי הוא זה שפרסם ספר שמגדיר מחדש את אמנות הבלש?

אני מתכנן להקים את "המכון הישראלי ל" ולהפוך את הבלוג שלי לאתר הרשמי וככה יצטטו אותי בכל העיתונים כל הזמן. על הפוסט הזה עבדתי במשך שלש מאות ארבעים ושבע שעות, וביצעתי סדרה מקיפה של תחקירים אמיצים שסיבכו אותי עם מוסדות ביטחוניים באנדורה המערבית. אז בבקשה.

בספרי מתח קשה לספר את עלילת הספר בלי לגלות פרטי עלילה משמעותיים ולהסתכן בנזיפות חמורות, לכן אומר רק שהגיבור הוא בן קופר, פסיכיאטר בבית חולים יוקרתי בניו יורק. יש רצח, יש גופה ותעלומה. ולא תמיד ברור מה קורה, ומהו סבך האינטרסים שהוביל לכל זה. ויש גם גיבור ישר דרך שמסתבך, ושוטרים שלא תמיד יודעים את מלאכתם. ויש גם בחורה, בעלת מידות טובות. כמובן. והכל מעורפל במידה הראויה, והולך ומתברר עד לסוף המפתיע.

על שני ספרים לכבוד שבת. "סימולקרות וסימולציה" שנכתב ויצא לאור לפני זמן, והספר המופלא "מחווה לקטלוניה" של אורוול שנכתב מזמן ויצא לאור בעברית רק עכשיו. ולקוראים ינעם.

דמיינו לכם מדבר רחב עד האופק. בוהק בשמש הצהריים, מסנוור, חם ומאובק. עכשיו תחשבו על מלחת צ'ילי. ההיא מהסיפורים הישנים של נחום גוטמן על הפרדסים. ועל אנשים שיושבים באמצע שום מקום וכורים את המלחת הלבנה. ואנשים אחרים שסוחרים בה, וגם בהם. דמיינו לכם איש הולך במדבר, עם שמלה בלויה, זקן קטן ותרמיל. כן, דומה קצת לישו. זה לא במקרה. עכשיו קחו לידכם את הספר "האיש שידע להעיר את המתים" (מספרדית: פרידה פרס-דניאלי, הוצאת כתר תשע"ג 2012) שכתב הסופר הצ'יליאני ארנן ריביירה לטלייר.