מחבר: גלעד סרי-לוי

לירון ביקש ממני לדבר על סיפורי אהבה בתנ"ך, לכבוד ט"ו באב. אז דיברתי על השולמית, ונזכרתי גם בסבתא שלנו מנוחתה עדן.

סימולקרה בפיתה, חרדיות בזול, וקטע ארס פואטי. כמה הערות קצרות

על הספר הששי בטרילוגיה "מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה" שיצא לאור שבע עשרה שנה אחרי הכרך האחרון ושמונה שנים אחרי מותו של דגלאס אדאמס.

בקר טוב", אמר בילבו ובאמת התכוון לכך.  השמש זרחה והדשא היה ירוק מאד. אך גנדלף הביט בו מתחת גביניו העבותים, שבלטו עוד יותר משולי כובעו. "מה כוונתך?" שאל, "האם אתה מאחל לי בוקר טוב או מתכוון שהבוקר הוא טוב, בין שאסכים לכך או לא, או שאתה חש בטוב הבקר, או …

והיום נדבר על צדק חברתי, ומה חשבו וכתבו עליו.

היום אני רוצה לדבר על שני ספרים. הראשון הוא ספרו של הרוקי מורקמי, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ריצה" (מיפנית: עינת קופר, הוצאת כתר) והשני כתב קרל היאסן והוא נקרא "משחק כפול" (מאנגלית: יורם ארנון, ספרית מעריב). לשני הספרים הרבה מהמשותף. ראשית, למחברים יש שמות שקשה לבטא. חסד עשו איתי הוצאת כתר כשניקדו את את שמו של מורקמי, ואיך מבטאים את שמו של היאסן נשאר לי רק לנחש. יותר מזה, שניהם מדברים על ספורט למבוגרים. וכשאני אומר "למבוגרים" אני מתכוון בפשטות, לאנשים מגיל מסוים, שהוא הגיל שלי ומעלה, מה לעשות, אנחנו לא נהיים צעירים יותר מיום ליום.

הגיעו אלי כמה ספרים השבוע (כן, הגיעו, עיינו בגילוי הנאות) היוצרים פסיפס מעניין. כולם ראויים לסקירה ארוכה, ובעז"ה אעשה זאת לאחר שאקרא אותם כראוי להם. ולכולם יש אג'נדה.

קוטג' ובלוגים וספרים לילדות קטנות וכאלה שלא, כמה תובנות שימושיות ושיר שלא שמעתם אף פעם- כחום היום.

"ההרפתקה שלה נמשכה כך חמש שנים. ואז, ביוני 1970, התייצבנו בתחנת הרכבת המרכזית בווונקוּבֶר עם שני קיטבגים ענקיים מלאים להתפקע. אמי קנתה כרטיס רכבת למונטריאול וחצינו את היבשת בכיוון ההפוך, אמי מצונפת במושבה ואני מכורבל במעמקי רחמה, פסיק בלתי נראה ברומן שטרם נכתב." (מתוך הפרק הראשון בספר "ניקולסקי") בשבוע שעבר סיפרנו לכם על אנגליה ואוסטרליה. על איש מתבגר שמנסה לחזור אל העבר כדי לתקן אותו, וספק מצליח ספק נכשל. היום נדבר על אלסקה, קנדה וונצואלה. מהכיוון שלנו זה הצד השני של העולם, וגם גיבורי הסיפור אינם גברים מזדקנים המביטים בצער אל חייהם שחלפו אלא צעירים שנעים קדימה אל העולם שלא כל כך מחכה להם.

מעשה ברבי ישראל מסלנט שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי התשובה, וראה אור קלוש בוקע מדירה רעועה.
נכנס רבי ישראל, וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך, ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל.
שאלו רבי ישראל: "מה לך כי נחפזת, ר' יהודי?"
ענה אותו הסנדלר: "רבי, הרי כל עוד הנר דולק – אפשר עוד לתקן!"
יצא רבי ישראל לרחוב וקרא:
"יהודים! שימעו אחים יהודים! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!"
(מתוך: 'אור הגנוז' – מעשיות חסידים שאסף מרטין בובר)